פסק-דין בתיק ת"א 27324-11-10

1.         התובעת הינה חברה המתמחה בעבודות שיפוץ ובנייה. הנתבע, ביחד עם אשתו אורית (להלן: " אורית"), הינם הבעלים של בית המצוי ברח' יצחק הלוי 61 בחולון (להלן " הבית"). ביום 17/12/09 נחתם מסמך לשיפוץ הבית בין התובעת לנתבע, ראו נספח א' לכתב התביעה (להלן: " המסמך"). במסמך מפורטת הצעת המחיר לביצוע השיפוץ. בעמוד השלישי למסמך נאמר כי סך הכל עלות העבודה 128,430 ש"ח לפני מע"מ; סך הכל עלות העבודה כולל "תוספות א'" - 154,000 ש"ח לפני מע"מ, ומועד תחילת העבודה 1/3/10. שני הצדדים חתומים על מסמך זה.

2.         לאחר חתימת המסמך טוענת התובעת כי החלה להערך לביצוע עבודות השיפוץ, ובכלל זה נשכרו שירותים של קבלני משנה. התובעת טוענת כי נציגיה הגיעו מספר פעמים לנכס, בין היתר לצורך ביצוע מדידות וכן לצורך פגישות עם האדריכלית שנשכרה על ידי התובע ואשתו. לאחר ביקור שהתקיים ביום 19/1/10 התברר לתובעת שהמפרט הטכני אשר היווה את הבסיס למסמך לוקה בחסר ויהיה צורך בתוספות. ביום 28/2/10, דהיינו יום לפני מועד תחילת העבודה, מסרה התובעת את הצעתה בעניין התוספות הנדרשות.

3.         לאחר מתן ההצעה לתוספות, בקשה אורית, כך לטענת התובעת, לדחות את מועד תחילת העבודות. אורית הסבירה שמדובר בעניינים משפחתיים הקשורים לחג הפורים והתובעת נענתה לבקשה. ביום 2/3/10 נערכה שיחת טלפון בין אורית לבין התובעת במהלכה ביטלה אורית את ההתקשרות כולה. אורית נימקה זו בבעיות מימון ותמחור שגוי של העסקה. כעבור כשעה התקשר הנתבע לתובעת והבהיר כי השיפוץ כולו מבוטל.

4.         בעקבות הביטול, הוחלפו מכתבים בין הצדדים (נספחים ב' וג' לכתב התביעה) וכן נערכו מספר שיחות. כל אלו לא הביאו לביצוע עבודות השיפוץ ו/או לפיצוי כלשהו ועל כן הגישה התובעת את תביעתה כנגד התובע. במסגרת תביעה זו נתבעו הסכומים הבאים: סך של 178,640 ש"ח, התמורה המלאה המוגדרת המסמך; סך של 5,800 ש"ח פיצוי בגין אובדן 30 שעות עבודה בנוגע לתוספות ולשינויים; סך של 5,766 ש"ח בגין עלות כלי עבודה; עוגמת נפש בסך של 50,000 ש"ח.

5.         הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי המסמך שנחתם אינו בגדר חוזה מחייב. בנוסף ולחלופין טען הנתבע שמסמך זה נחתם בשל הטעייה של התובעת. לטענתו, הוא בקש הצעת מחיר שתתיחס לשיפוץ כולל של הבית (כולל קומה ב') ואילו התובעת מסרה הצעת מחיר בלתי שלמה ובלתי מלאה. רק לאחר חתימת המסמך ובעקבות מדידות שנעשו בשטח והתייעצות עם גורמים נוספים התברר שהשיפוץ יהיה כרוך בעלויות נוספות. הנתבע טוען כי אם מלכתחילה היה יודע את העלויות הכוללות בפועל - עלויות אשר היו או אמורות היו להיות בידיעת התובעת, הוא לא היה חותם על המסמך. עוד טען הנתבע כי התובעת כלל אינה קבלן רשום. הנתבע חלק על הסכומים הנתבעים במסגרת כתב התביעה.

6.         בתיק זה התקיימו שתי ישיבות קדם משפט בסופן ניתנה הסכמת הצדדים לפסיקה לפי סעיף 79 א' בגבולות של מקסימום 65,000 ש"ח מינימום 20,000 ש"ח. בעקבות אי בהירות שנוצרה, נתתי את החלטתי מיום 26/3/12 בה קבעתי כדלקמן: " מבהירה אני לצדדים כי על פי ההחלטה מיום 25.1.2012, ביהמ"ש אמור לתת פס"ד כספי בגבולות של 20,000 ש"ח עד 65,000 ש"ח. אין אופציה לדחיית התביעה. כמו כן, אין הכרעה פוזיטיבית לעניין האחריות. שאלה זו (הסיכויים והסיכונים הטמונים לכל צד) ביחד עם שאלת הנזק תילקח בחשבון בעת שקלול הסכום לפשרה". שני הצדדים נתנו את הסכמתם לפסיקה ברוח זו, להלן טענות הצדדים בתמצית והכרעתי.

7.         התובעת טוענת כי המסמך היה חוזה מחייב וכי זה הופר באופן חד צדדי על ידי הנתבע ואשתו, לאחר שכבר הוצאו הוצאות לצורך קיומו. התובעת טוענת כי הוצאות אלו הוכחו בראיות ועומדות הן על סך של 33,830 ש"ח (ראו נספחים ד' וה' לסיכומי התובעת). בנוסף טוענת התובעת שיש לחייב את הנתבע בגין החומרים (5,766 ש"ח); השעות הנוספות (5,000 ש"ח); פיצויי הציפייה (44,180 ש"ח); ההוצאות המשפטיות שנגרמו בהליך זה. התובעת טוענת שעל בית המשפט לפסוק פיצוי גם בשל עוגמת הנפש שנגרמה ועל בית המשפט להביע את העמדה ש"חוזים יש לכבד". התובעת טוענת כי אין בדרישתה משום כפל פיצוי, שכן החזר ההוצאות ששולמו מהווים משום "השבה" ויש להורות על השבתם בין היתר מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. בנוסף ולחלופין, וגם אם מדובר בפיצויי הסתמכות, אזי במקרים מסויימים ניתן לפסוק פיצויים אלו לצד פיצויי קיום.

8.         הנתבע מצידו דבק בטענותיו כי המסמך אינו חוזה מחייב; שחתם על מסמך זה מתוך טעות והטעייה, כיוון שהתובעת ידעה שהשיפוץ כולל את קומה ב' והיא העדיפה, משיקוליה שלה, לא לתמחר עבודות אלו ולהגיש בשלב מאוחר יותר תוספת לתשלום, זאת בניגוד להצעות מחיר שנתנו קבלנים אחרים (נספחים ב' וג' לסיכומי הנתבע). לגבי הסכומים הנתבעים טוען הנתבע שאין לתבוע פיצויי קיום ביחד עם פיצויי הסתמכות; הנתבע דוחה את הדרישות לשלם עבור חומרי עבודה, מה גם שמתוך ההסכמים עם קבלני המשנה עולה שאלו אמורים להביא את הציוד במלואו לאתר (חוזים אלו צורפו כנספחים ד' וה' לסיכומי הנתבע). לגבי התשלום לקבלן המשנה אב-רם (33,830 ש"ח) טוען הנתבע שסכום זה שולם לכאורה רק לאחר שהיה ברור שהעבודות לא תתבצענה. הנתבע מעלה תמיהות מדוע שולם סכום זה ביום 10/4/10, כחודש ויותר לאחר ביטול המסמך; הנתבע מעלה חשדות שהסכום הוחזר מאוחר יותר לאב-רם; הנתבע מעלה חשדות שסכום זה שולם ונזקף על חשבון עבודות אחרות שבוצעו על ידי קבלן המשנה עבור התובעת, ראו בעניין זה סעיפים 3.17 עד 3.31 לסיכומי הנתבע והנספחים הנזכרים שם (נספחים יא' עד יג').

ההכרעה

9.         כפי שציינתי בהחלטתי מיום 26/3/12, לא תינתן הכרעה פוזיטיבית בשאלת האחריות. מבדיקת המסמכים שהונחו בפניי ושקלול טענות הצדדים, הנני נוטה לקבוע כי הנתבע, לכל היותר, עשה טעות בכדאיות העסקה, טעות שעל פי סעיף 14(ג) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג -1973 איננה מזכה בביטול. עיקר טענת הנתבע הינה בדבר אי הכללת עבודות בקומה ב'. ראשית - ניתן היה לבדוק זאת בהצעת המחיר שניתנה, כיוון שהעבודות פורטו כדבעי; שנית, מהשוואה בין המסמך לבין הצעות המחיר האחרות שניתנו, עולה כי עבודות הריסה אלו תומחרו בסכום של 9,000 ש"ח (נספח ב') ו-5,300 ש"ח (נספח ג'). כלומר, אין מדובר בתוספות שמשנות לגמרי את ההצעה החדשה ומעמידות חוזה חדש על הפרק. שלישית - חלף זמן רב בין חתימת המסמך לבין המועד המתוכנן לביצוע העבודה. במשך זמן זה היה נציג התובעת בקשר עם הנתבע, התייצב בביתו לעריכת מדידות; היה בקשר עם קונטרוקטור. הנתבע ידע, או היה עליו לדעת, שיש נושאים נוספים על הפרק. דברים אלו לא עונים בקנה אחד עם הטענה שעניין התוספות "הפתיע" את הנתבע. מטעמים אלו נוטה אני לקבוע שאכן הנתבע הפר את ההסכם. לפיכך יש לקבוע את גובה הפיצוי.

10.        איני מקבלת את רכיב הציוד - ראשית, העבודות היו אמורות להתבצע על ידי קבלני משנה. בהסכמים איתם (נספחים ד' וה') נקבע כי כל החומרים יסופקו על ידי קבלן המשנה. שנית, גם אם נקנה ציוד כזה או אחר, אין ספק שהתובעת יכולה לעשות בו שימוש בפרוייקטים אחרים ואין מקום לגלגל את עלותם על הנתבע.

11.        באשר לסכום ששולם לקבלן המשנה  אב-רם (33,830 ש"ח); סבורני שחלק מהתמיהות שמועלות על ידי הנתבע בסיכומיו אכן במקומן. מהחשבונית שמספרה 01453 (נספח י"א לסיכומי הנתבע) עולה שזו ניתנה רק ביום 7/3/10, דהיינו מספר ימים לאחר הודעת הביטול. לא ברור מדוע נרשמה בה המילה "מקדמה", אם כבר היה ברור שלא תעשנה עבודות. בנוסף, סכום זה מהווה 30% מהתמורה המוסכמת. העבודה לא בוצעה כלל ועיקר, ולכן לכל היותר אמורה היתה התובעת לפצות את קבלן המשנה על הרווח שנמנע ממנו; לא ברור האם ניסתה התובעת להקטין את הנזק; לא ברור מדוע לקבלן רוז'ה לא שולם דבר בעוד שלאב-רם שולמה מלוא המקדמה. אכן נוכחתי לדעת מהנספחים שבין התובעת לאב-רם התנהלו יחסי עבודה גם בפרוייקטים אחרים, ולכן ניתן להבין מדוע מעלה הנתבע טענות (מוקשות) של ייחוס התמורה ו/או ביטול החשבונית.

12.        בכל הנוגע לפיצויי הקיום - אם אכיר בהוצאה לאב-רם כפיצויי הסתמכות, איני סבורה שזהו המקרה לפסוק גם פיצויי קיום מלאים. אכן, דעתו של כב' השופט חשין בע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה (1992) [פורסם במאגרים] הינה דעת מיעוט שאינה משקפת את ההלכה הרווחת. בנוסף ולחלופין, על מנת לפסוק פיצויי קיום מלאים, היה עליי להשתכנע שהתובעת לא קיבלה עבודות אחרות באותה תקופה, חלף העבודה שבוטלה. אין מחלוקת שזמנה של התובעת התפנה, וחובת הקטנת הנזק מחייבת אותה במציאת חלופות. לא הוצגו בפניי דו"ח רווח והפסד המלמדים על כך שבאותם חודשים הרווח הממוצע של התובעת פחת.

13.        לאחר ששקלתי את כל הנקודות שלעיל, את הזמן שנגזל מהתובעת בשל פרשה זו (הן בשלב ניהול המו"מ; חתימת המסמך; הפגישות המאוחרות יותר; ההליך המשפטי); את מסקנתי שהובאה בסעיף 9 לעיל מכוחה נוטה אני לקבוע שהיתה הפרה; את מסקנותיי לעניין הנזקים כפי שפורטו בסעיפים  10-12 לעיל, מהם עולה שלא שוכנעתי שאלו אכן הנזקים הממשיים שנגרמו לתובעת; מכוח הסמכות שהוענקה לי לפסוק סכומים על דרך הפשרה, כשהסכום שנקבע על ידי כולל גם הוצאות משפט, מחייבת אני את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 40,000 ש"ח וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אלא אם מגיעים הצדדים בהסכמה על דרך פריסת סכום זה למספר תשלומים.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום,  י"ב ניסן תשע"ב,04 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: